<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יהושע הגרסי</h1>
<h2>דף קח.</h2>
גרסינן בפרק שמונה שרצים, תנו רבנן כותבין תפילין על גבי עור בהמה טהורה ועל גבי עור חיה טהורה ועל גבי עור נבילות וטריפות שלהן וכו' עד וזו שאלה שאל בייסותי אחד את רבי יהושע הגרסי מנין אמר למען תהיה תורת השם בפיך, מדבר המותר בפיך וכו' עד אמר לו קלוס. ומסכת סופרים [פ"א ה"א—ה"ג] מתחיל אין כותבין ספרים לא על גבי עור בהמה טמאה ולא על עור חיה טמאה, והלכה למשה מסיני שכותבין על עורות בהמה טהורה ועל עורות חיה טהורה וכו' עד שאל אחד את רבי יהושע הגרסי מפני מה כותבין על עור נבילות וטריפות וכו'. והתם מסיק לוקחין עורות מכל מקום לספרים ולתפלין מזוזות ואין חוששין שמא עורות לבובין הן. ונראה משום דגבי תפלין הוא דכתיב למען תהיה תורת השם בפיך איצטריך הברייתא לאשמועינן גבי ספרים ומזוזות דהלכה היא. ואע"ג דקשיא לי מאי טעמא לא דייקינן תורת השם היינו נמי ספרים ומזוזות. ועוד דאמר בפ"א דקידושין [ל"ה ע"א] הוקשה כל התורה כולה לתפלין מהאי קרא. ותו הא דאמר רב יוסף בבמה מדליקין [כ"ח ע"א] תנינא לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד. ומעיקרא סלקא אדעתין דאתַחַש אתא לאשמועינן דחיה טהורה היתה הואיל ולמלאכת שמים בא עורה פשיטא דטהורה הוה. ואידחיא ההיא משום דמאי דהוה הוה. ואמרינן הא דתני רב יוסף לא הוכשרו וכו' למאי הלכתא לתפלין תפלין בהדיא כתיב בהו עד דמצריך לרצועותיהן, דאע"ג דגמירי רצועות שחורות הלכה למשה מסיני נהי דשחורות גמירי טהורות מי גמירי. ואמאי לא אמר דברייתא דרב יוסף לספר תורה נמי איצטריך. אלא על כרחין האי דלא אמר הכי משום הקישא או משום הלכה. ותיפוק [ליה] דלא צריך, כיון דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא טהורה.
תימה דירושלמי דמסכת סוטה פרק היה מביא בגמרא בא לו לכתוב את המגילה [פ"ב ה"ד], תני רבי אלעזר בן שמוע אומר אין כותבין מגילת סוטה על עור בהמה (טהורה) [טמאה] אמר רבי שמעון מכיון זאת אומרת למחיקה ניתנה ולמה אינו כותבה. תני רבי אלעזר בר רבי אומר רואה אני את דברי רבי אלעזר בן שמוע מדברי אבא, שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז על עור בהמה טמאה. ובפ"א דמגילה ירושלמי אין כותבין אלא על [עור] בהמה טהורה. ואספר תורה קאי, ומסיק מאי טעמא למען תהיה תורת ה' בפיך ממה שאתה נותן בפיך. והתניא כותבין על עור נבילות וטריפות, שמינו את נותן בפיך. הירושלמי מקיש כל התורה לתפלין.
ומגילת אסתר נמי גרסינן בפרק הקורא את המגילה למפרע [י"ז ע"א], היתה כתובה על הנייר ועל הדפתרא לא יצא עד שתהא כתובה על הספר ובדיו. ובירושלמי [מגילה פ"א ה"ט] עד שתהא כתובה על העור ובדיו. וטעמא [מפורש] בגמרא [י"ט ע"א] אתיא כתיבה כתיבה כתיב הכא ותכתוב אסתר וכתיב התם ואני כותב על הספר גבי ברוך בן נריה, מה להלן על גבי עור ובדיו הכי נמי על עור ובדיו. והכי נמי תנן בהיה מביא בסוטה [י"ז ע"א] דאין כותב לא על הלוח ולא על הנייר אלא על מגילה ובדיו. והתם לא [מפרש] טעמא בגמרא, משום דפשיטא ליה דספר היינו עור. מיהו לא ידעינן אי עור דטהורה או לא. וספר דכתיב גבי גט ספר כריתות מוקי לה [גיטין כ"א ע"ב] רבי יוסי הגלילי דלאו דוקא עור אלא מה ספר (שאינו) [שאין בו] רוח חיים ואינו אוכל אף כל (שאינו) [שאין בו] רוח חיים ואינו אוכל. ורבנן לא פליגי עליה אלא משום דלא כתיב "בספר". אבל אי הוה כתיב "בספר" הכי נמי דדרשינן. ולא הוה דרשינן מה ספר מין טהור אף כל מין טהור, דספר משמע עור של כל דבר. הילכך הוצרך לגבי תורה הלכה או הקישא דיהא עור של מין טהור.
